1. לפני תביעה כספית שהגישה התובעת, בעלת משאית מ.ר. 9233520 (להלן: "המשאית") אשר ניזוקה ביום 28.12.10 באירוע תאונתי, בו היה מעורב רכב מסחרי.
גרסת התובעת
2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום תאונה, עצרה המשאית מימין, לאחר שהנהג ווידא באמצעות מראות המשאית כי הרכבים הנוסעים בכביש אינם בקו פתיחת הדלת. אז פתח הנהג את דלת הרכב, אשר נסגרה ונשארה פתוחה קלות. הרכב המסחרי הגיח במהירות, נצמד למשאית ופגע בה.
לכתב התביעה צורפו, בין היתר, חוות דעת שמאי והודעת הנהג מטעם התובעת.
3. בהודעת נהג התובעת, מר חכמון עמוס, מיום 2.1.11, נרשם: עם העצירה שלי ליד ... ראיתי את הרכב במראה. פתחתי את הדלת קלות וראיתי כי הינך רחוק מהדלת (בקו הנסיעה של הפוגע). סגרתי את הדלת אך לא נעילה, משום מה הוא התקרב עם גג רכבו ופגע בדלת שלי (הנהג הודה באשמה וגם דיבר עם קצין הרכב)". בהודעה סומן כי מוקד הנזק במשאית הינו קדמי שמאלי - דלת הנהג, ואילו מוקד הנזק במסחרית הינו אחורי ימני.
4. בעדותו בביהמ"ש העיד נהג התובעת: "באותו יום יצאנו לציר של איסוף קרטון בצפון, זה כאילו מנהריה צפונה עד רמת הגולן, הגעתי לנקודה מסוימת במגדל שמס, העוזר שלי כיוון אותי לנקודה. הגעתי לנקודה הספציפית המסוימת, ולפני שאני יורד מהמשאית התבוננתי במראות, גם משמאל וגם מימין, לא ראיתי שום רכב, לא מימין ולא משמאל, פתחתי את הדלת, ירדתי למטה, ולפתע באתי לסגור את הדלת, שמעתי בום. בא לי בצורה מאוד פראית טנדר, וטוב שהוא לא הרג אותי, וגרם לי נזק במשאית" (ע' 1 ש' 16-20). העד חזר על טענתו כי לא ראה את הרכב ואף ציין כי במקום היה סיבוב וכי לא ניתן היה לראות. כאשר עומת הנהג עם האמור בהודעתו כי ראה את המסחרית עובר לתאונה, השיב: "אני לא ראיתי את הרכב במראה" וטען כי אינו חתום על העמוד הראשון של ההודעה אלא רק על העמוד השני (ע' 2 ש' 10-11). הנהג טען כי המסחרית נפגעה בצד ימין בין הקבינה לארגז האמצעי וכי מדובר ברכב דאבל (ע' 4 ש' 20). כאשר נשאל שוב על מיקום הפגיעה במסחרית, בהתחשב באמור בהודעתו, אמר הנהג כי המסחרית נפגעה בין הקבינה לארגז האחורי (ע' 4 ש' 30-31). העד לא זכר בכמה ס"מ דלת המשאית היתה פתוחה (ע' 4 ש' 8-9).
5. התובעת הגיה לביהמ"ש תמונות צבעוניות של הנזק בדלת המשאית (ת/1). בתמונות נראה נזק משיכה של הקצה התחתון של הדלת וכיפוף הפינה כלפי חוץ. בנוסף, נראה נזק לציר הדלת.
גרסת הנתבעים
6. הנתבעים טוענים בכתב ההגנה כי נהג המשאית הוא שאחראי לתאונה, שכן פתח את דלת המשאית בחוסר זהירות ופגע ברכב המסחרי אשר חלף במקום. לכתב ההגנה צורפה הודעת מר ספאלי אמל, אשר נהג באותה עת ברכב מסחרי (להלן: "נהג המסחרית"), לפיה: "אני נסעתי ברחוב הראשי של מג'דל שמס. בצד הכביש עמד רכב צד ג'. אני עברתי לידו ואף כמעט עברתי אותו ואז לפתע נפתחה הדלת של צד ג' ופגעה בחלק האחורי של רכבי. אני לא אשם בתאונה. צד ג' פתח את הדלת בחוסר אחריות. רק צד ג' אשם בתאונה". הודעה נוספת של נהג המסחרית מיום 25.5.11 הוגשה (נ/1) ובה נרשם: "במשך נסיעה בכפר רכב משאית שהיה בזמן עצירה ולאחר שעברתי לידו נהג המשאית פתח הדלת והתנגשנו".
7. בעדותו בביהמ"ש סיפר נהג המסחרית: "הייתי נוסע באוטו, פתאום שמעתי בום. עצרתי. ... נסעתי ברחוב, הייתי נוסע ברחוב, פתאום שמעתי איזה בום. עצרתי, ראיתי שנתנו לי מכה באוטו, בצד ימין מאחורה" (ע' 6 ש' 4-8). נהג המסחרית מכחיש כי לקח אחריות על התאונה (ע' 6 ש' 9-10).
דיון והכרעה
8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, שמעתי את העדים, עיינתי בנספחים ובמוצגים, לרבות תמונות הנזק, אני סבורה כי דין התביעה להידחות.
9. השוואת גרסת נהג המשאית בהודעתו אל מול גרסתו בביהמ"ש, מעלה מספר תמיהות. ראשית, מהודעתו עולה כי עובר לתאונה, שהה ברכב. בעדותו שינה את גרסתו וטען כי היה מחוץ למשאית ומזל שלא נפגע בתאונה. סתירה זו משליכה באופן ישיר על מהימנות העד. מעבר לכך, ראוי להדגיש כי בהתחשב באופי הפגיעה, כאשר המסחרית פגעה עם הגג שלה במשאית (כך, עפ"י הודעת נהג המשאית) הרי שאם אכן שהה נהג המשאית מחוץ למשאית, כדבריו בעדותו, סביר להניח שהיה נפגע. טענתו כי התכופף ובכך מנע פגיעת גוף אינה מתיישבת עם השכל הישר שכן עדיין היה אמור להיפגע מהחלק התחתון של המסחרית.
10. בנוסף, בהודעתו ציין הנהג במפורש כי ראה את המכונית המסחרית במראה, טרם שפתח את הדלת. בעדותו בביהמ"ש התעקש כי לא ראה את המסחרית ואף הכחיש כי הסעיף בדבר תיאור התאונה מהווה חלק מהודעתו וטען כי העמוד הראשון של ההודעה אינו חלק מהודעתו (ע' 4 ש' 7-16).
11. התכחשות העד לאמור בעמוד הראשון להודעתו, אשר צורפה ע"י התובעת לכתב התביעה, מקימה אף היא קושי ממשי בגרסת התובעת, כאשר העד מטעמה, אשר לכאורה חתום על אותו מסמך, מטיל ספק בנכונות מסמכי התביעה.
12. לכך יש להוסיף את השינוי בגרסת נהג המשאית במסגרת עדותו בביהמ"ש באשר למקום הפגיעה במסחרית, כאשר הבין כי דבריו בתחילה אינם מתיישבים עם האמור הודעתו.
13. סתירות אלו בדברי נהג המשאית מובילות לקושי ממשי לבסס גרסה עקבית מטעם התובעת באשר לאופי אירוע התאונה.
14. בנוסף, התובעת לא הביאה לעדות את העוזר של נהג המשאית אשר כיוון את נהג המשאית. בהתחשב כי אין מחלוקת שהתאונה ארעה לאחר שהמשאית עמדה במקומה, דהיינו, פעולת הכיוון הסתיימה, מדובר בעד רלוונטי, אשר יכול היה להעיד על אירוע התאונה, ולכל הפחות על כך שנהג המסחרית לקח אחריות על התאונה, כטענת נהג המשאית. בנוסף, התובעת לא הביאה לעדות את קצין הרכב אשר, עפ"י הכתוב בהודעת נהג המשאית, שוחח עם נהג המסחרית שהודה בפניו באחריותו לתאונה. סבורני כי מדובר בעדים רלוונטים. אי הבאת העדים הללו לעדות, עומדת לחובת התובעת נוכח הכלל הידוע לפיו אי הבאת עד רלוונטי אשר יש בעדותו כדי להביא לגילוי האמת יוצרת הנחה כי דבריו עלולים לערער את גרסת הצד שנמנע מהבאתו (ע"א 293/90
גרינהולץ נ' מרמלשטיין [פורסם בנבו], י. קדמי,
על הראיות (חלק שלישי), תשנ"ט, 1391).
15. כמו כן, מיקום הנזק במסחרית - בחלק האחורי שמאלי, אינו עומד בקנה אחד עם גרסת התובעת לפיה הדלת היתה פתוחה עובר לתאונה (ראו סיכומי ב"כ התובעת ע' 7 ש' 2-3). אם כך היו פני הדברים, מתבקש היה כי המסחרית תפגע כבר בחלקה הקדמי. מיקום הפגיעה בחלקה האחורי של המסחרית מתיישב עם טענת הנתבעים לפיה דלת המשאית נפתחה שעה שהמסחרית עברה בחלקה את המשאית, אשר עמדה בצד הדרך, ורק אז נפתחה הדלת. גרסה זו אף מתיישבת עם תמונות הנזק בדלת המשאית (ת/1) בהן ניתן לראות משיכה של הפינה התחתונה של הדלת וכיפוף הפינה כלפי חוץ. דהיינו, דלת המשאית נפתחה בפתאומיות, עת המסחרית נסעה במקביל למשאית, וכתוצאה מכך הדלת נמשכה ע"י המסחרית כלפי חוץ, עם כיוון נסיעת המסחרית. אם דלת המשאית היתה פתוחה עובר לתאונה, מצופה היה לראות מכה בחלקה הפנימי של הדלת.